<h1>תוספות חכמי אנגליה — סנהדרין</h1>
<h2>דף כח:</h2>
[סנהדרין ל"ג ע"א] טיהר הטמא, צ"ל דע"כ [לא] ידע התירוץ לקמן דעירבוב, אבל השתא ידע דהבעל עצמו עירבב, ומחייבינן לדיין משום (דגירס') [דגרם] שעירבבן, ו[כ]ר' מאיר דאמ' גרמא שבנזקין פטור ומ"מ קשי' דקתני מה שעשה עשוי וכי משום שטעה ואמ' על טמא טהור נאמ' על[יו] מה שעשה עשוי, ע"כ.
<h2>דף לה.</h2>
[סנהדרין ל' ע"ב] בכור, פרש"י תנן בבכו'[רות] [ל"ה ע"א] כל מומין הראויין לבא בידי אדם רועי כהנים אין נאמנין לומ' מאיליו נפל בו מום זה מפני שנחשדו כהנים להטיל מומין בבכורות בזמן [הזה] כדי להתירו כל יחיש ואם הביא בכור להראות לחכם צריך ב' עדים עמו שמאליו נפל מום ואם הביא עד על מום [זה] ועד על מום זה מצטרפין ואי'[ת] דאמ' בעדות בכור להעיד שהתירו חכם ולאו מילתא היא דעד אחד נאמן באסורין עכ"ל, וק"ל אלישנא קמא תיקשי עד אחד נאמן באיסורין, ונ"ל דליש' קמ' לא קשי' דהא אמ' עד אחד [נאמן באיסורין] היינו בדבר שיש בידו לתקן כדפרש בשמוע' קמייתא דגטין [ב' ע"ב], ולהכי צריך ב' עדים ללישנ' קמא שהרי אין בידו להטיל בו מום שאם יטיל בו מום אינו ראוי, אבל ללישנ' בתרא שמעיד שהתירו חכם בידו לתקן ולהביאו לחכם ולהכי פריך והא עד אחד נ"ב.
[סנהדרין ל' ע"ב] בעדות בכור, ל"נ [ל]רש"י פי' שיני משום דעד אחד נאמן באיסורים, פי' עד אחד נאמן באיסו' לומ' דמותר הוא, כגון הכא שאסור לאכל הבכור עד שיראה לחכם, וכשיראה לחכם נאמ'[ן] לומ' דחכם התירו, ואין לסתור פיר' ראשון מהאי טעמ' דעד אחד נאמן באיסורין, דאין כאן שום איסור, ואפילו הטיל בו מום דעובר משום שלא יהיה לא יהיה [ביצה כ"ז ע"ב] אפילו הכי מותר לאכל כיון שיש בו מום וקר' הכא יש בידו לתקן אם כן [אין] שם איסור. הודאות אחד הודאות אמנה דקא מודה האי לאו מודה האי, פי' דילמ' לאו אחד מנה וכו', והמוציא מחבי' עליו הראייה. לויי"ה.
<h2>דף מא.</h2>
[סנהדרין י' ע"א] אצל אשתו לא אמרינן, צ"ע לשתוק מיהא דלעיל וליתני הא, ושמ'[א] ה"א איפכא, למבי"ן, מלוייה. פלוני רבע שורי, פרש"י דמיתת השור קנס תדע דאלו אמר (ב)אחד הרגתי הנפש דלא קטלינן ליה הואיל שבא להרע לעצמו אף אני אומ' הכא דאמ' פלוני רבע פלוני שורי שבא להרע לעצמו דאין נהרגין דכמיתת הבעלים כך מיתת השור וקש' אמאי לא מייתי רש"י תדע דאמרינן פלוני רבעני (לאונסי) [לרצוני] הוא בא להרע לעצמו וכן להרע לאחרים לפלוני לרבעו, אבל בהני שתיהם לא בא להרע לשום אדם אלא לעצמו. אצל ממונו לא אמרינן הק' רש"י דאמ'[רינן] [תמורה כ"ח ע"א] מן הבהמה להוציא הרובע על פי עד אחד או על פי הבעלים, אלמא דאינו נאמן על שורו, וא"ת מאי קושיא התם ליכא אלא הוא והכא איכא חד בהדי', אעפ"י (שכ)שכיוצא בזה תיר' הקונ', זהו לפיר'[ושו] שהזכיר הרובע ומטעם דלא פלגינן דיבורא איצטריך לתרוצי דליכ' אלא חדא, ונ' לי שרצה לדקדק מדקאמ' על פי אחד או על פי הבעלים משמ' שיש חילוק בין עד אחד לבעלים, ואי הוו הבעלים נאמנים עם אחד א"כ הינו עד אחד, דמה לי הוא מה לי אחר, אלא ש"מ דאפילו יש אחר עמו אינו נאמן, וק' להביא וכן רוצה הקונ' להקשות, וצרי' לפר' לפי שלא הזכיר הרובע, שאם לא תפרש כאן, יש תימ' מניין לפי' זה שלא יהא נאמן עם אחד כשהוא מעיד על הרובע. לויי"ה.
